החלטה בתיק ה"פ 35226-06-12

התובענה דנן הינה לסעד הצהרתי, אשר הוגשה על ידי שבעה מבקשים. מבקשת 7 הינה בעלים של משיבה 2.

ביום 14/1/13, ובעקבות בקשת מבקשות 1,2 ו-7 הוחלט, כי אלה יימחקו מכתב הבקשה, מהנימוקים המפורטים בהחלטה, ועיקרם קבלת הטענה שכלל לא ביקשו להיות מבקשים בהמרצת פתיחה דנן, ולא ביקשו ו/או נתנו יפוי כח לעו"ד מיור שייצגם.

הבקשה המקורית, אשר הוגשה כאמור על ידי כל המבקשים, הינה סעד הצהרתי לפיו כל המבקשים אינם צד לסכסוך בין המשיבות לבין עצמן, כי מבקשים 1-7 ואח' שלא לקחו חלק בהליך, הם הבעלים הבלעדיים של הסחורות המוחזקות אצל משיבה 2, סחורות שתמורתן טרם שולמה ולכן הן אינן ברות עיקול. עוד מבקשים הם, שבית המשפט יורה שסחורות אלה יושבו למבקשים.

מוסיפים המבקשים, כי גם אם בסופו של הליך יידחו טענות משיבה 2, אין בכך כדי לגרוע מבעלות מבקשים 1-7 (הספקים) בסחורה.

מבקשת 8 טוענת, שכמי שחתמה כערבה עבור סחורות שסופקו למשיבה 2, הינה מבקשת ראויה.

לטענת המבקשים, המשיבה 2 (שנוהלה על ידי מבקשת 8) ניהלה חנות צעצועים ביבנה ובמסגרת סכסוך בינה לבין המשיבה הפורמאלית, הופעלו נגד השתיים והערבים, הליכי הוצל"פ מה שגרם למשיבה הפורמאלית, שהיתה בבעלות הגב' יערית שושה - כלתה של מבקשת 8 - להפסיק את פעילות החנות. כיוון שהחנות עמדה ריקה, משיבה 2 באמצעות מבקשת 8 שכרה את החנות והפעילה אותה לאחר שרכשה המשיבה הפורמאלית את מלאי הצעצועים והציוד.

טוענים המבקשים, כי הליכי הוצל"פ שנקטה משיבה 1 נגד המשיבה הפורמאלית והערבים לה, הופעלו גם נגד משיבה 2 וגם נגד החנות, בטענה שמשיבה 2 והמשיבה הפורמאלית חד הם.

מבקשת 8 עתרה לבית המשפט בראשון להצהיר שהמיטלטלין בביתה הינם שלה ומשיבה 2 עתרה לבית משפט השלום בתל אביב שיצהיר שהיא והמשיבה הפורמאלית אינם גוף אחד, אלא כל אחד גוף משפטי כשלעצמו. שתי תביעות אלה טרם נדונו, אך נסיונותיה של משיבה 2 לעכב הליכי הוצל"פ הנ"ל לא צלחו והמשיבה 1 ממשיכה לפעול ולרוקן את החנות, והחנות לא מופעלת החל מ-1/5/12.

טוענים המבקשים, כי לאחר שהוקמה החנות על ידי משיבה 1, החל מ-2/5/12 סיפקו ספקים שונים, כולל המבקשים 1-7, סחורה שהגיעה לחנות לאחר העיקול שתואר לעיל (העיקול הראשון), ואז פעלה משיבה 1 להטלת עיקול נוסף על כל המיטלטלין שלא עוקלו בעיקול הראשון. במעשה זה טוענים המבקשים, נמנעה הפעלת החנות ובמקביל, נדחתה בקשת משיבה 2 לאפשר להם להפעיל את החנות עם סחורה חדשה שלא נכללה בעיקול הראשון ולא התאפשר לה לשלם לספקי הסחורות שהגיעו לחנות לאחר העיקול הראשון. יתרה מכך, טוענים המבקשים, משיבה 1 הוציאה את כל הסחורות שהגיעו לחנות לאחר העיקול הראשון. משכך, הוגשה בקשה לסעד הצהרתי זה.

עד להכרעה בסעד העיקרי, הגישו המבקשים בקשה לפסק דין הצהרתי לעיכוב הליכי הוצל"פ ו/או מכירת הסחורות שהגיעו לאחר העיקול הראשון ושעוקלו במסגרת העיקול השני ושתמורתם טרם שולמה. מבקשים 1-7 (למעט אלה שנמחקו מהבקשה בהחלטתי המפורטת לעיל) טוענים שאינם צד לסכסוך, שהם הבעלים הבלעדיים של הסחורות שאינן ברות עיקול, ולכן על משיבה 1 להשיב את הסחורות שנמצאות במחסני נעמן, לאחר שהוצאו מחצרי משיבה 2. לטענתם, יש חשש שהסחורה תימכר וייגרם להם נזק.

המשיבה 1 (היא הזוכה בתיק ההוצל"פ) טוענת, כי דין הבקשה להידחות שכן במסגרת הליכי ההוצל"פ שהיא נוקטת כנגד המשיבה הפורמאלית (החייבת בתיק ההוצל"פ) נקבע כבר, בבקשת משיבה 2 לביטול העיקולים, שהאחרונה והמשיבה הפורמאלית (החייבת) גוף אחד הם, וכי המשיבה 2 הוקמה כדי לסייע לחייבת לחמוק מתשלום חובותיה.

מטענות הצדדים עולה, כי כל הסחורות נתפסו בחנות שנוהלה על ידי המשיבה 2, ולא הוכח כי מדובר בסחורה שנותרה בבעלות הספקים עד שתימכר. ס' 33 לחוק המכר התשכ"ח 1968, קובע, שהבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, דהיינו מרגע שהגיעה הסחורה לחצרי הלקוח, אלא אם הוסכם אחרת, ולא הוכח בפני שהוסכם אחרת.

כאמור, נקבע על ידי ראש ההוצל"פ, כי משיבה 2 והמשיבה הפורמאלית חד הם. לא הוכח בפני שהוסכם בין משיבה 2 לספקיה שהבעלות עוברת למשיבה 2 לאחר תשלום התמורה בפועל ואף לא הוכח בפני שמשיבה 2 לא שילמה את חלק מהתמורה של הסחורה שנתפסה או את מלוא התמורה.

הנושים בתיק ההוצל"פ פעלו בהתאם להוראות ראש ההוצל"פ, הן לגבי החייבת והן לגבי הערבים.

באמרת אגב אציין, שלא הוגש כל מסמך המפריד בין סחורות ישנות לסחורות חדשות.

רשמי הוצל"פ הורו על הטלת עיקולים על נכסי משיבה 2, שהיא והמשיבה הפורמאלית, החייבת, חד הם וכי המשיבה 2 הוקמה כדי לסייע למשיבה הפורמאלית לחמוק מחובותיה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

המבקשים שנותרו בתיק, ביחד ולחוד, ישלמו למשיבה 1 הוצאות בקשה זו בסך 3,000 ש"ח.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ג, 21 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: